פעילות מבצעית
סיור אחרון - כתב: אילן פרידברג
סיור אחרון
כתב: אילן פרידברג
הנהר הקדוש זרם דרומה לאגם המלוח ושמר בכוחותיו האחרונים על הימה הלבנה.
כיאה לקדושתו היה מזמן אליו מאמינים מכל קצוות תבל, לטבול גופם במימיו הצוננים ולתת מזור
לנפשם התועה. הימים חלפו בזרם נינוח, עד בואם של ישראל וישמעאל ששאבו את ְל ַׁשד שדרתו
המפותלת עד כי תש כוחו. נחלש הנהר וזרמו הסואן הפך לקילוח דק ורוח אלוהים הפסיקה לנשב על
פני מימיו הרדודים. על אף מאמציו הרטובים, לא הצליח הזקן להציל את ימת המלח הגוועת בצמא
והיא התאיידה לאיטה תחת שמש קופחת, חושפת את שלדה הלבן.
בחלוף הזמן, לגיונות לחמו על ארץ עתיקת יומין. הצבאות הגירו דם רב ובהתקוטטות האחרונה נצחו יפי הבלורית והזוהר, שצבאם שעט עד הגיעו לגדת הנהר שבע המלחמות.
המלחמה חלפה, אך הטינה נשארה בעינה והנהר הרדוד שזרם לאיטו בין המתעמתים, כאב את היריבות המרה לאורך פיתוליו.
בגדה המזרחית של הנהר סיירו ַׁהא שמים בעלי שפמים לתפארת, ראשם עטור בכפיות אדומות מסורתיות ובגדה המערבית סיירו "צברים" עוקצניים שבלוריתם מתבדרת ברוח הגאווה.
בעת עלות השחר האדום מעל רמות גלעד, בבוקרו של יום נהדר מבטיח מלווה בזמרת ציפורים מזייפות, פקח ַׁהא ש מי את עיניו מחלום לחלוחי על ַׁלייל ה שכנתו היפה, נכנס לשירותים, ביצע פעילות מתוזמרת משחררת מעיים, ניסה להלבין את שיניו המצהיבות מניקוטין ומכורכום סורי זול, רחץ פניו בסבון כביסה מחוספס, סירק פדחתו הקריחה וגזז את שפמו הבדואי המתנוסס לתפארת דרגתו.
בגמר פעילות הבקר האוטומטית, הסב כהרגלו לשולחן החורק במטבח, זרק מבט כללי ודמו זינק לראשו במהירות סופת הש רקייה! השולחן החורק היה נקי מתוכן ארוחת הבקר המפנקת הקבועה שכללה תמיד: "חומוס-פול, שמן זית אורגינל, פיתות חמות מהטבון של ַׁעאיש ה השכנה וזיתים סורים מבוקעים מעשה ידיו המסוקסות". התכרכמו פניו והוא שאג: "ר אנייה! איפה האוכל למה הוא לא על השולחן?". ר אנייה לא ענתה.
אותה שעה, עמדה ראנייה בחצר ליד השוקת ופטפטה על צפונות העתיד עם ַׁעאיש ה הקוראת בקפה- הפוך .
יצא המשופם את פתח ביתו ופתח עליה "ג´ורה" בניב צבאי מתובל. ר אנייה שמכירה היטב את מזגו החם של בעלה, נכנסה בריצה מסוגננת לביתם כשזנבה המושפל מציץ מבין שולי שמלתה הפרחונית וניסתה לשווא לכפר על עוונה, בבכי דרמטי קורע לב, תוך שהיא מנצלת פזילתה המולדת ומציצה בזווית עינה השמאלית אל בעלה.
פניו של ה ַׁהא ש מי נשארו מכורכמות והוא עזב את ביתו כשפיו מגיר ריר רעב וקריזה. ְמ זה הר ע ב נכנס בשער בסיסו וניגש ישירות לשריונית המזוודת. חייליו הצדיעו בעמידת לולב מתוחה וחיכו למוצא פיו. העצבני פתח עליהם פה ללא הגבלה ופלט פניני ספרות זולה שאין מן הראוי לעלותן על הכתב. לאחר מכן, פקד על נהגו הרועד כעלה נידף להזיז ישבנו ולהניע .
השריונית הניעה בשאגת פחד ועזבה את שער הבסיס בדרכה לסיור בוקר רודף נקמה! בצד המערבי של פיתולי הנהר- התעורר משנתו סמל ´חרובניק´, שועל קרבות ותיק, השתחל ויצא משק השינה המגרד, נכנס לבגדיו המהוהים, הלך למקלחת, צחצח שיניו באצבעו, גילח קלות את זיפי זקנו הנערי וסירק בקפידה את בלוריתו שחיונית מאד לפעילות מבצעית בג´יפ סיור פתוח.
תוך כדי הפעילות האוטומטית, נזכר בערגת נעורים בחלום הנחמד שפקד אותו בלילה. חלום, בו ראה עצמו יושב בקולנוע "מוגרבי" , מלקק קרטיב לימון נוטף ורואה סרט "חקלאי" משובח, שג´ון ווין "קוצר" בו אינדיאנים טובים ורעים, בתדירות של שלושה בדקה.
סמלנו שידע כי הוא יוצא לאחד הסיורים האחרונים שלו בצבא יפי הבלורית, החליט למצות בהנאה מרובה כל רגע קצר מטיול הג´יפים.
הוא הלך לחדר האוכל ההומה חיילים רעבתניים משכימי קום והרהר בלבו שחדר האוכל הצבאי אינו דומה כלל לתל-אביב החלומית.
הסמל מרח ביד רחבה ריבה לא מזוהה על פרוסת לחם לא מְ זוהה, לעס בחופזה את הפרוסה המתקתקה ושתה קפה בוץ-בטעם בוץ. הלך לחדרו ולקח ציוד הכרחי לטיול בוקר: חפיסת מסטיק "בזוקה", שני מצופים ובקבוק אורנג´דה לשטיפת הגרון מאבק החוואר. הלך בצעדי רננה מתונים לג´יפ הסיור הפתוח, התיישב ליד מקלע "בראונינג" ישיש, הרכיב על פדחתו משקפי סיור לעיצוב אישיותו הגברית והמתין בשלוות ַׁח ְרּדֹון מנומנמת למדריך הטיול...
השריונית ה ַׁהא ש מית שיצאה מבסיסה, התקדמה לאיטה צפונה על דרך פטרולים הסמוכה לערוץ הפתלתל. לאחר כשעת נסיעה, כאשר עצבנותו של המפקד ה ַׁהא ש מי הייתה על סף פיצוץ לא מבוקר, הגיע המפנה המיוחל! השריונית עברה עיקול חד ושוחר המדון העצבני הבחין בשני ג´יפים ציוניים מתנהלים לאיטם בטווח שני קילומטר, בצד המערבי של הנהר הזקן.
עננת השלווה הפסטורלית המתריסה שאפפה את רכבי הטיולים, העלתה את חמתו הבוערת לדרגת התכת מוחו והוא החליט שהפעם הוא יכניס לפחדנים באבי אביהם ותדע אשתו כפוית הטובה שבעלה הוא גבר ללא חת! שאין לזלזל בו ובארוחות הבוקר שלו!
המצביא הקשוח שפשף במרץ את עדשות משקפתו והבחין, שאת הסיור הציוני, מוביל הקצין השחצן- יפה הבלורית שמתגרה בו מזה מספר שבועות. הוא הכניס את השריונית לעמדה שוחרת נקמה והמתין. כשהג´יפ הציוני המוביל נכנס לכוונת התותח, הוא שחרר פגז נגד קריזה ומספר נביחות התרגעות ממקלע כבד. פגז הקריזה פגע בשום דבר, כמאתיים מטר מהג´יפים ונביחת המקלע הכבד, נגוזה כלא הייתה במעלה פיתוליו של הנהר הזקן.
מפקד הטיול הציוני, התעשת בזריזות ופקד על אחד מחייליו להשיב אש מה"בזוקה" )נשק אנטי-טנקי עתיק דמוי צינור השקיה לטווח מוגזם של כ- 400 מ´( לעבר השריונית, שמשני ק"מ נראתה כנקודת חן שחורה על ַׁדבשתה של "ספינת מדבר". סמלנו הזחוח, שישב בג´יפ השני ולא מש ממקומו ונהנה מסצנת המלחמה הגרוטסקית המתרחשת
לנגד עיניו, נגס ב´מצופה´ המתקתק לגם מהאורנג´דה החמה והעיר בשלוות ותק, שלדעתו המקצועית כב זּוק אי בדימוס שהטווח אינו אפקטיבי לבזוקה אמריקאית קשישה.
יפה הבלורית הבכיר, מ אן להקשיב להסברו המקצועי של הסמל וצרח על החייל המפוחד שימהר לירות בצינור ההשקיה הקטלני על הנקודה השחורה.
החייל הצעיר נכנס ללחץ וטען את הרקטה מהצד הלא נכון של הצינור. טעות פטאלית שגרמה למפקדו להיכנס להיסטריה דרושת אשפוז.
כל העת הזו, הזחוח שעדיין ישב בג´יפ השני בישיבת צופה מבודר, אחז את בטנו בחוזקה, פן תתפקע מצחוקו העצור. החייל המבוהל שחרר רקטת סְת ם לכיוון שלאחרונה ראו עיניו את נקודת החן השחורה.
הרקטה יצאה מצינור ההשקיה באוושת פספוס מובטח ונעלמה במרחבי האופק המאדים מזריחתה של שמש שחרית.
להקת ציפורי שיר צבעוניות שהייתה בדרכה לאירופה המתחממת, התרוממה בבעתה לשמע אוושת פספוס ה"בזוקה", בצעה גיחת תצפית על המתכתשים ונחתה על עץ שיטה, ביודעה שהתגוששות הריקנית תסתיים בתוך זמן קצר בלא כלום.
באופן מפתיע! נקודת החן השחורה נעלמה, מותירה אחריה שובל ח וַׁואר קמחי וההתנצחות שהבטיחה סרט פעולה, הסתיימה בקול ענות חלושה כסרט ´בורקס´. המסיירים בשתי גדות הנהר הקדוש עייפו קשות מהלחימה הממושכת... עשו הפסקת קפה מאוששת, החליפו חוויות ונטעו את יסודות מיתוס הקרב... בגמר מנוחתם, המשכו בטיולם, משימים עצמם כמי שאינם רואים, זה את טיול רעהו. הסיורים המאובקים התמידו לפעול בשגרת הבקעה הלוהטת, אולם ה ַׁהא שמי המשופם חורש המדון, לא נראה עוד באזור הנהר הקדוש. יש אומרים, שהוא נאשם במורך לב קיצוני נוכח פני האויב הציוני, הודח מתפקידו והועבר לשרת בשק"ם בבסיס הטירונים "אירביד". "למען האמת הפרוזאית, ה ַׁהא ש מי די שמח על הצבתו בשק"ם, כי שמע שה"בזוקות" בשק"ם אינן מסוכנות, הן נלעסות ומתנפחות לבלוני שעמום, בחסות סיפוריו הילדותיים של טוראי "בזוקה ג´ו". שבגין בדיחותיו הטפלות לא הועלה בדרגה מאז מלחמת העולם השנייה". היה זה הסיור האחרון של סמלנו בצבא יפי הבלורית והזוהר. למחרת בצהריי יום עצוב, ארז את ציודו, חילק לצעירי היחידה פרטי עזר קרביים שאינם נחוצים לאזרח מצוי. הלך לאפסנאות, נפרד בתוגה מהאח לנשק "עוזי" ובאיחור של יומיים נסע להתייצב בבסיס סודי בתל-ליטוינסקי , שם להפתעתו "עלה למשפט" על נפקדות, כי אף אחד ביחידתו לא טרח ליידע אותו שמכתב השחרור שלו הגיע למשרד היחידה שבועיים קודם לכן.
את המשפט ה´מפחיד´ ניהל רס"ן, חְנּון מקומי, ש"התנפל" על סמלנו ונבח עליו: "מה יש לך לומר על כך שהיית נפקד? כדאי מאד שיהיה לך הסבר משכנע! אם לא! אני אכניס אותך למעצר ואתה תשכח מהשחרור!!!"
הסמל האדיש תקע מבט קרבי מזלזל בננס השמנמן המוזר, לקח את המשפט המבדח בכובד ראש קליל וסיפר ל"ג´ובניק" בדותה נהדרת עטורת "קישוטים" על עלילותיהם של ַׁהא שמי עם שפם לתפארת, "חרובניק" ותיק וקצין מבטיח בעל בלורית מרשימה, שנהלו קרב עז לחיים ולמוות בבקעת הנהר הקדוש. בצניעות ראויה לציון סיפר: "הקרב המר נמשך שלושה ימים ללא הפוגה עם נפגעים משני הצדדים, ללא יכולת להיחלץ מהשטח ש´בער´ מאש בזוקות, מרגמות, תותחים, טנקים וירי נק"ל מסיבי, הקרב הקשה התנהל בטווחים כל כך קצרים, עד כי יכולת לספור את מספר השערות בשפמו של האויב".
ה"ג´ובניק" השמנמן שהאזין פעור פה וברוב קשב לתיאור הקרב ההרואי, התרשם עמוקות מעלילות הגבורה של ה´חרובניק´ יפה הבלורית וחבריו האמיצים ופסק נחרצות בנימה פייסנית, שמחמת נסיבות קשות אלו, ברור שסמלנו לא יכול היה להספיק להתייצב בזמן לתאריך שחרורו! הוא הוסיף בהתרגשות, שהוא מתכוון לספר על הקרב הנועז, בהרצאות מורשת קרב שהוא "מרביץ" לטירונים חדשים .
המעריץ המצוחצח, הניח יד אוהדת על כתפו של סמלנו המופתע, ליווה אותו לאפסנאות שם נפרדים בבכי קורע לב ממדי הזית. איחל לו הצלחה בחייו האפורים וכשהוא על סף דמעות התרגשות, נפרד מסמלנו בחיבוק חם, כמו הייתה זאת תחילתה של ידידות מופלאה.
כתב: אילן פרידברג
הנהר הקדוש זרם דרומה לאגם המלוח ושמר בכוחותיו האחרונים על הימה הלבנה.
כיאה לקדושתו היה מזמן אליו מאמינים מכל קצוות תבל, לטבול גופם במימיו הצוננים ולתת מזור
לנפשם התועה. הימים חלפו בזרם נינוח, עד בואם של ישראל וישמעאל ששאבו את ְל ַׁשד שדרתו
המפותלת עד כי תש כוחו. נחלש הנהר וזרמו הסואן הפך לקילוח דק ורוח אלוהים הפסיקה לנשב על
פני מימיו הרדודים. על אף מאמציו הרטובים, לא הצליח הזקן להציל את ימת המלח הגוועת בצמא
והיא התאיידה לאיטה תחת שמש קופחת, חושפת את שלדה הלבן.
בחלוף הזמן, לגיונות לחמו על ארץ עתיקת יומין. הצבאות הגירו דם רב ובהתקוטטות האחרונה נצחו יפי הבלורית והזוהר, שצבאם שעט עד הגיעו לגדת הנהר שבע המלחמות.
המלחמה חלפה, אך הטינה נשארה בעינה והנהר הרדוד שזרם לאיטו בין המתעמתים, כאב את היריבות המרה לאורך פיתוליו.
בגדה המזרחית של הנהר סיירו ַׁהא שמים בעלי שפמים לתפארת, ראשם עטור בכפיות אדומות מסורתיות ובגדה המערבית סיירו "צברים" עוקצניים שבלוריתם מתבדרת ברוח הגאווה.
בעת עלות השחר האדום מעל רמות גלעד, בבוקרו של יום נהדר מבטיח מלווה בזמרת ציפורים מזייפות, פקח ַׁהא ש מי את עיניו מחלום לחלוחי על ַׁלייל ה שכנתו היפה, נכנס לשירותים, ביצע פעילות מתוזמרת משחררת מעיים, ניסה להלבין את שיניו המצהיבות מניקוטין ומכורכום סורי זול, רחץ פניו בסבון כביסה מחוספס, סירק פדחתו הקריחה וגזז את שפמו הבדואי המתנוסס לתפארת דרגתו.
בגמר פעילות הבקר האוטומטית, הסב כהרגלו לשולחן החורק במטבח, זרק מבט כללי ודמו זינק לראשו במהירות סופת הש רקייה! השולחן החורק היה נקי מתוכן ארוחת הבקר המפנקת הקבועה שכללה תמיד: "חומוס-פול, שמן זית אורגינל, פיתות חמות מהטבון של ַׁעאיש ה השכנה וזיתים סורים מבוקעים מעשה ידיו המסוקסות". התכרכמו פניו והוא שאג: "ר אנייה! איפה האוכל למה הוא לא על השולחן?". ר אנייה לא ענתה.
אותה שעה, עמדה ראנייה בחצר ליד השוקת ופטפטה על צפונות העתיד עם ַׁעאיש ה הקוראת בקפה- הפוך .
יצא המשופם את פתח ביתו ופתח עליה "ג´ורה" בניב צבאי מתובל. ר אנייה שמכירה היטב את מזגו החם של בעלה, נכנסה בריצה מסוגננת לביתם כשזנבה המושפל מציץ מבין שולי שמלתה הפרחונית וניסתה לשווא לכפר על עוונה, בבכי דרמטי קורע לב, תוך שהיא מנצלת פזילתה המולדת ומציצה בזווית עינה השמאלית אל בעלה.
פניו של ה ַׁהא ש מי נשארו מכורכמות והוא עזב את ביתו כשפיו מגיר ריר רעב וקריזה. ְמ זה הר ע ב נכנס בשער בסיסו וניגש ישירות לשריונית המזוודת. חייליו הצדיעו בעמידת לולב מתוחה וחיכו למוצא פיו. העצבני פתח עליהם פה ללא הגבלה ופלט פניני ספרות זולה שאין מן הראוי לעלותן על הכתב. לאחר מכן, פקד על נהגו הרועד כעלה נידף להזיז ישבנו ולהניע .
השריונית הניעה בשאגת פחד ועזבה את שער הבסיס בדרכה לסיור בוקר רודף נקמה! בצד המערבי של פיתולי הנהר- התעורר משנתו סמל ´חרובניק´, שועל קרבות ותיק, השתחל ויצא משק השינה המגרד, נכנס לבגדיו המהוהים, הלך למקלחת, צחצח שיניו באצבעו, גילח קלות את זיפי זקנו הנערי וסירק בקפידה את בלוריתו שחיונית מאד לפעילות מבצעית בג´יפ סיור פתוח.
תוך כדי הפעילות האוטומטית, נזכר בערגת נעורים בחלום הנחמד שפקד אותו בלילה. חלום, בו ראה עצמו יושב בקולנוע "מוגרבי" , מלקק קרטיב לימון נוטף ורואה סרט "חקלאי" משובח, שג´ון ווין "קוצר" בו אינדיאנים טובים ורעים, בתדירות של שלושה בדקה.
סמלנו שידע כי הוא יוצא לאחד הסיורים האחרונים שלו בצבא יפי הבלורית, החליט למצות בהנאה מרובה כל רגע קצר מטיול הג´יפים.
הוא הלך לחדר האוכל ההומה חיילים רעבתניים משכימי קום והרהר בלבו שחדר האוכל הצבאי אינו דומה כלל לתל-אביב החלומית.
הסמל מרח ביד רחבה ריבה לא מזוהה על פרוסת לחם לא מְ זוהה, לעס בחופזה את הפרוסה המתקתקה ושתה קפה בוץ-בטעם בוץ. הלך לחדרו ולקח ציוד הכרחי לטיול בוקר: חפיסת מסטיק "בזוקה", שני מצופים ובקבוק אורנג´דה לשטיפת הגרון מאבק החוואר. הלך בצעדי רננה מתונים לג´יפ הסיור הפתוח, התיישב ליד מקלע "בראונינג" ישיש, הרכיב על פדחתו משקפי סיור לעיצוב אישיותו הגברית והמתין בשלוות ַׁח ְרּדֹון מנומנמת למדריך הטיול...
השריונית ה ַׁהא ש מית שיצאה מבסיסה, התקדמה לאיטה צפונה על דרך פטרולים הסמוכה לערוץ הפתלתל. לאחר כשעת נסיעה, כאשר עצבנותו של המפקד ה ַׁהא ש מי הייתה על סף פיצוץ לא מבוקר, הגיע המפנה המיוחל! השריונית עברה עיקול חד ושוחר המדון העצבני הבחין בשני ג´יפים ציוניים מתנהלים לאיטם בטווח שני קילומטר, בצד המערבי של הנהר הזקן.
עננת השלווה הפסטורלית המתריסה שאפפה את רכבי הטיולים, העלתה את חמתו הבוערת לדרגת התכת מוחו והוא החליט שהפעם הוא יכניס לפחדנים באבי אביהם ותדע אשתו כפוית הטובה שבעלה הוא גבר ללא חת! שאין לזלזל בו ובארוחות הבוקר שלו!
המצביא הקשוח שפשף במרץ את עדשות משקפתו והבחין, שאת הסיור הציוני, מוביל הקצין השחצן- יפה הבלורית שמתגרה בו מזה מספר שבועות. הוא הכניס את השריונית לעמדה שוחרת נקמה והמתין. כשהג´יפ הציוני המוביל נכנס לכוונת התותח, הוא שחרר פגז נגד קריזה ומספר נביחות התרגעות ממקלע כבד. פגז הקריזה פגע בשום דבר, כמאתיים מטר מהג´יפים ונביחת המקלע הכבד, נגוזה כלא הייתה במעלה פיתוליו של הנהר הזקן.
מפקד הטיול הציוני, התעשת בזריזות ופקד על אחד מחייליו להשיב אש מה"בזוקה" )נשק אנטי-טנקי עתיק דמוי צינור השקיה לטווח מוגזם של כ- 400 מ´( לעבר השריונית, שמשני ק"מ נראתה כנקודת חן שחורה על ַׁדבשתה של "ספינת מדבר". סמלנו הזחוח, שישב בג´יפ השני ולא מש ממקומו ונהנה מסצנת המלחמה הגרוטסקית המתרחשת
לנגד עיניו, נגס ב´מצופה´ המתקתק לגם מהאורנג´דה החמה והעיר בשלוות ותק, שלדעתו המקצועית כב זּוק אי בדימוס שהטווח אינו אפקטיבי לבזוקה אמריקאית קשישה.
יפה הבלורית הבכיר, מ אן להקשיב להסברו המקצועי של הסמל וצרח על החייל המפוחד שימהר לירות בצינור ההשקיה הקטלני על הנקודה השחורה.
החייל הצעיר נכנס ללחץ וטען את הרקטה מהצד הלא נכון של הצינור. טעות פטאלית שגרמה למפקדו להיכנס להיסטריה דרושת אשפוז.
כל העת הזו, הזחוח שעדיין ישב בג´יפ השני בישיבת צופה מבודר, אחז את בטנו בחוזקה, פן תתפקע מצחוקו העצור. החייל המבוהל שחרר רקטת סְת ם לכיוון שלאחרונה ראו עיניו את נקודת החן השחורה.
הרקטה יצאה מצינור ההשקיה באוושת פספוס מובטח ונעלמה במרחבי האופק המאדים מזריחתה של שמש שחרית.
להקת ציפורי שיר צבעוניות שהייתה בדרכה לאירופה המתחממת, התרוממה בבעתה לשמע אוושת פספוס ה"בזוקה", בצעה גיחת תצפית על המתכתשים ונחתה על עץ שיטה, ביודעה שהתגוששות הריקנית תסתיים בתוך זמן קצר בלא כלום.
באופן מפתיע! נקודת החן השחורה נעלמה, מותירה אחריה שובל ח וַׁואר קמחי וההתנצחות שהבטיחה סרט פעולה, הסתיימה בקול ענות חלושה כסרט ´בורקס´. המסיירים בשתי גדות הנהר הקדוש עייפו קשות מהלחימה הממושכת... עשו הפסקת קפה מאוששת, החליפו חוויות ונטעו את יסודות מיתוס הקרב... בגמר מנוחתם, המשכו בטיולם, משימים עצמם כמי שאינם רואים, זה את טיול רעהו. הסיורים המאובקים התמידו לפעול בשגרת הבקעה הלוהטת, אולם ה ַׁהא שמי המשופם חורש המדון, לא נראה עוד באזור הנהר הקדוש. יש אומרים, שהוא נאשם במורך לב קיצוני נוכח פני האויב הציוני, הודח מתפקידו והועבר לשרת בשק"ם בבסיס הטירונים "אירביד". "למען האמת הפרוזאית, ה ַׁהא ש מי די שמח על הצבתו בשק"ם, כי שמע שה"בזוקות" בשק"ם אינן מסוכנות, הן נלעסות ומתנפחות לבלוני שעמום, בחסות סיפוריו הילדותיים של טוראי "בזוקה ג´ו". שבגין בדיחותיו הטפלות לא הועלה בדרגה מאז מלחמת העולם השנייה". היה זה הסיור האחרון של סמלנו בצבא יפי הבלורית והזוהר. למחרת בצהריי יום עצוב, ארז את ציודו, חילק לצעירי היחידה פרטי עזר קרביים שאינם נחוצים לאזרח מצוי. הלך לאפסנאות, נפרד בתוגה מהאח לנשק "עוזי" ובאיחור של יומיים נסע להתייצב בבסיס סודי בתל-ליטוינסקי , שם להפתעתו "עלה למשפט" על נפקדות, כי אף אחד ביחידתו לא טרח ליידע אותו שמכתב השחרור שלו הגיע למשרד היחידה שבועיים קודם לכן.
את המשפט ה´מפחיד´ ניהל רס"ן, חְנּון מקומי, ש"התנפל" על סמלנו ונבח עליו: "מה יש לך לומר על כך שהיית נפקד? כדאי מאד שיהיה לך הסבר משכנע! אם לא! אני אכניס אותך למעצר ואתה תשכח מהשחרור!!!"
הסמל האדיש תקע מבט קרבי מזלזל בננס השמנמן המוזר, לקח את המשפט המבדח בכובד ראש קליל וסיפר ל"ג´ובניק" בדותה נהדרת עטורת "קישוטים" על עלילותיהם של ַׁהא שמי עם שפם לתפארת, "חרובניק" ותיק וקצין מבטיח בעל בלורית מרשימה, שנהלו קרב עז לחיים ולמוות בבקעת הנהר הקדוש. בצניעות ראויה לציון סיפר: "הקרב המר נמשך שלושה ימים ללא הפוגה עם נפגעים משני הצדדים, ללא יכולת להיחלץ מהשטח ש´בער´ מאש בזוקות, מרגמות, תותחים, טנקים וירי נק"ל מסיבי, הקרב הקשה התנהל בטווחים כל כך קצרים, עד כי יכולת לספור את מספר השערות בשפמו של האויב".
ה"ג´ובניק" השמנמן שהאזין פעור פה וברוב קשב לתיאור הקרב ההרואי, התרשם עמוקות מעלילות הגבורה של ה´חרובניק´ יפה הבלורית וחבריו האמיצים ופסק נחרצות בנימה פייסנית, שמחמת נסיבות קשות אלו, ברור שסמלנו לא יכול היה להספיק להתייצב בזמן לתאריך שחרורו! הוא הוסיף בהתרגשות, שהוא מתכוון לספר על הקרב הנועז, בהרצאות מורשת קרב שהוא "מרביץ" לטירונים חדשים .
המעריץ המצוחצח, הניח יד אוהדת על כתפו של סמלנו המופתע, ליווה אותו לאפסנאות שם נפרדים בבכי קורע לב ממדי הזית. איחל לו הצלחה בחייו האפורים וכשהוא על סף דמעות התרגשות, נפרד מסמלנו בחיבוק חם, כמו הייתה זאת תחילתה של ידידות מופלאה.
