מפקדי הסיירת
צביקה עופר
ממאמרו של ד"ר זאב דרורי - תקופת צביקה עופר סיירת "חרוב" – 1968-1970
סא"ל עמוס נאמן סיים את תפקידו כמפקד היחידה ובחודש נובמבר 1968 קיבל סא"ל צביקה עופר את הפיקוד. ביחידה היו באותה עת 3 פלוגות מהן 2 ותיקות: הפלוגה של אלכס שטרנברג, פלוגתו של אבנר הלוי ופלוגה ג´ של בילו מישורי.
עם כניסתו לתפקיד הביא סא"ל צביקה עופר את סרן יואב גלבר כמ"פ מחליף לפלוגתו של אבנר הלוי. סיפר סרן יואב גלבר:
"פגשתי את צביקה בפיקוד מרכז, וסוכם בפגישה עימו שאגייס את מחזור פברואר 69,
ועד אז ארד לבקעה, אסייר בגזרה ואכיר אותה. וכך היה. ירדתי לבקעה, סיירתי
במוצבים, הצטרפתי לסיורים בבקעה, וכן יצאתי למארבים, שכללו גם מארבים באזור
אום-צוף, שהוא המוצב הצפוני ביותר בגזרה.
מפקד אותו מארב היה סגן לפלר מפלוגתו של שטרנברג. יצאנו למארב באחור. נענו
לאורך הירדן, באזור שבו הירדן מרוחק מהכביש 800 מטר. הייתה שעת דמדומים.
המחבלים שהיו ממזרח לגדר המערכת, ירו על צוותי המארב בשיטת ´פגע וברח´.
איש לא נפגע. במארב הושמדה חוליה של 5 מחבלים. למחרת הפעולה נקראתי לצביקה
עופר ונמסר לי הפיקוד על פלוגת הגישוש שהייתה בפיקודו של אבנר הלוי.
העברת פיקוד מהירה ממ"פ אחד למ"פ אחר הייתה אופיינית לצביקה והיה בה כדי לסמל
את השינוי העומד לחול בסיירת "חרוב" – הפיכתה לסיירת בעלת אופי התקפי".
סא"ל צביקה עופר לא הספיק לפקד על היחידה אלא לזמן קצר ונפל במרדף ואדי קלט ב-20 בדצמבר 1968.
מרדף וואדי קלט
בבוקרו של יום ששי ה-20 בדצמבר 1968, התגלו עקבות כניסה של 7 מחבלים כ-3 ק"מ צפונית לגשר עבדאללה. המחבלים טשטשו את עקבות הכניסה בעזרת פרוות כבשים, בהן עטפו את נעליהם. קצין הגששים וסמג"ד 890 רס"ן יהודה בר (" י. ב."), הגיעו תוך דקות ספורות לנקודת החדירה לצורך אימות הנתונים והנעת כוחות המרדף. הסמג"ד הביא עימו 2 צוותי מרדף בפיקוד המ"פ סגן זאב דרורי. תוך כדי תנועה על עקבות המחבלים, הצטרפו 2 צוותי מרדף נוספים מגדוד 890 שהיה בתעסוקה.
בשעה 0910 הגיע מפקד חטיבת הבקעה אל"מ יהודה רשף, אשר נטל את הפיקוד על המרדף. בסביבות השעה 1000 הצטרפו 2 צוותים רכובים ע"ג זחל"מים ו-3 צוותי מרדף מסיירת "חרוב" בפיקוד מפקד הסיירת – סא"ל צביקה עופר.
מג"ד 890, רס"ן דן שומרון שהיה בדרך לביתו, חזר ולקראת הצהריים הצטרף אף הוא למרדף. למעשה התנהל המרדף בפיקודו של מח"ט הבקעה כאשר כוחות המרדף נחלקים בין חיילי גדוד 890 בפיקודו של דן שומרון וחיילי "חרוב" בפיקודו של צביקה עופר. תנועת הכוח הייתה על פי התרגולות ותורת המרדף כפי שפותחה בחטיבת הבקעה: בחוד הובילה חוליית גששים כאשר משני צידיה צוותי אבטחה קרובה מפלוגתו של דרורי. בעקבות הכוח נע חפ"ק סמג"ד 890 "י..ב."- (יהודה בר) וחפ"ק המח"ט. מאחור נעו הצוותים הרכובים. בשל החום הכבד ששרר באותו יום בבקעה, הוקפצו צוותי מרדף בעזרת מסוקים והונחתו על שטחים שולטים על ציר ההתקדמות הצפוי של המחבלים. לאחר מעבר כביש הבקעה, באזור חאן אל-עסכר, שוב הונחתו כוחות על מספר גבעות השולטות על ציר הכניסה לוואדי קלט. כוחות נוספים הונחתו מצפון לדרך הרומאית השלטת על הוואדי מצפון, על מנת לחסום צירי בריחה אפשריים.
לאחר מספר פעמים בהם איבד צוות הגששים את עקבות המחבלים, הגיעו הגששים וצוות המאבטחים לגבעה שלטת, מעל אחד העיקולים בוואדי קלט.
השעה הייתה 1600 אחר הצהריים, לאחר שעות הליכה ארוכות בחום הכבד של בקעת הירדן. לאחר תפיסת העמדות סביב לוואדי, הוחלט על הכנסת כוח סריקה לתוך הוואדי לבדיקת עקבות על השביל. לפני ירידת הכוח הסורק לתוך הוואדי נורה צרור לתוך צמחיית הסוף שבמרכז הוואדי. עם מטח האש הראשון, זיהו החיילים תנועה בתוך הסוף וההרדופים ומטח שני של אש נורה לעבר האזור. מתוך הסוף יצאו 2 נערים יהודים עם חולצות תנועת נוער כחולות ולצידם מחבל. מחבורת הפיקוד, צעקו לנערים לעלות לכוון אמת המים שנמצאה צפונית-מזרחית להם. תוך כדי בריחת הנערים, נורתה אש לעבר הסוף, הכוכים והמערות שבצידי הוואדי, והנערים חולצו לעבר החפ"ק. תחקיר קצר של הנערים, העלה כי מספר מחבלים, תפסו מחסה במערות שבוואדי.
בסיוע מסוק המצויד במגביר קול נקראו המחבלים להסגיר את עצמם ולהיכנע. לא הייתה כל תגובה מצידם של המחבלים. תוך כדי הניסיון ליצור מגע עם המחבלים, נשלח מסוק להביא מרגמה 81 מ"מ. כמו כן קודמו, לאזור ההיתקלות, בדרך הרומאית, ג´יפ תול"ר ומרגמה 120 מ"מ על גבי זחל"ם. נותרו רק 40-50 דקות של אור יום, בטרם תרד החשיכה.
בחיפוי מטח אש של המרגמות והתול"ר, ירדו כוחות הסריקה לתוך וואדי קלט. צוותי המרדף התפצלו כאשר באגף הצפוני נע צוות המרדף של דרורי וחפ"ק המג"ד – דן שומרון, בתוך הוואדי נע צוות לוחמים מפלוגת דרורי בפיקוד הסמג"ד יהודה בר.
חולייה מסיירת "חרוב" בפיקודו של סגן יואב גלבר נעה על הגדה הדרומית של הוואדי, כאשר על שלוחה מעליה נע צוות מרדף של היחידה, בפיקוד סגן זוהר. החוליות סרקו את הוואדי והכוכים, תוך כדי תנועה ואש ובחיפוי הדדי. לאחר תנועה של כ-50 מטר בתוך הוואדי, גילה מוטי, קצין הקשר של 890, תרמילי ציוד של המחבלים. 2 מחבלים התגלו בתוך כוך ברכס הצפוני והכוח תפס עמדות מול הכוך. תוך חיפוי טיפס דרורי לעבר הכוך תפס עמדת אש וירה לעבר המחבלים. אחד המחבלים הרים ידיו ונכנע והצביע על חברו הפצוע בכוך. השניים הורדו למרכז הוואדי וסיפרו על חולייה בת 8 לוחמים המסתתרים במערה ברכס הדרומי. השעה הייתה בסביבות 1645 כאשר נלכדו שני המחבלים הראשונים. אחד מהם קרא לחבריו להיכנע, אך לצעקותיו לא היה כל מענה.
עם תפיסת המחבלים בגדה הצפונית, התחיל כוח "חרוב", בפיקוד צבי עופר לנוע ולסרוק את הכוכים והמערות בשלוחה הדרומית. את הכוח הוביל הצוות של זוהר שקיבל חיפוי והכוונה על ידי מג"ד 890 מהגדה הצפונית. כאשר הגיע כוח זוהר לפני המערה, התקדם מג"ד "חרוב" צבי עופר ונעמד ראשון לפני זוהר. הוא ירה מספר צרורות לפתח המערה , פקד על זוהר לחפות עליו וביקש לעבור לצד השני של פתח המערה.
זוהר תפס עמדת חיפוי והמג"ד דילג לעבר השני של המערה. תוך כדי תנועה, נורה צרור מתוך המערה שפגע בצביקה עופר, והוא התדרדר לערוץ שמתחת לפתח המערה. צביקה עופר נפגע משני כדורים, האחד בריאה הימנית ואחד בצוואר.
זוהר ירה מספר צרורות לפתח המערה וזרק 3 רימונים, אך המחבלים המשיכו להשיב אש מתוך המערה. מיד לאחר שנפצע, זחלו 4 לוחמים במעלה הערוץ וחילצו את מפקדם לתוך הוואדי. מצבו של עופר היה קריטי מהפגיעה בחזהו והיה הכרח לפנותו במהירות לבית חולים. למרות תנאי הראות הקשים, והמצוקים משני צידו של הוואדי הצר, נחת מסוק הפינוי, וחילץ את המג"ד מהוואדי. צביקה עופר מת מפצעיו עוד בטרם הגיעו לבית החולים.
לאחר הפינוי ביקש אלוף הפיקוד, רחבעם זאבי, שפיקד על המרדף מעל אמת המים הצפונית, לנסות ולחסל את המחבלים בטרם חשיכה, אך ללא הצלחה.
על פתח המערה הופקדו בשלב ראשון, חיילי "חרוב" מכוח זוהר. עם רדת החשיכה קופלו הכוחות מהוואדי, כאשר חפ"ק מג"ד 890 מתמקם באזור אמת המים מצפון לוואדי ומארב הוצב על פתח המערה. על פתח המערה הוצבו חוליה מגדוד 890 בפיקודו של סגן שמוליק ארד וחוליה מ"חרוב" בפיקודו של סגן זוהר.
במהלך הערב סביב 1930, נשמע רעש מפתח המערה וחיילי החוליה פתחו באש וזרקו רימוני רסס ורימון זרחן לפתח המערה. מג"ד 890, הרים פצצות תאורה לבקשת כוח המארב, אך לא נראה דבר. כוח המארב שמע כל הלילה גניחות ואנחות מתוך המערה. בשעה 2130, הוחלף כוח המארב על ידי כוח רענן בפיקודו של סג"מ דוידזון מ-890.
עם אור ראשון התרכזו צוותי המרדף של גדוד 890 משני צידי הוואדי מוכנים לחיסול החוליה במערה והמשך הסריקות. בשעה 0700 הובא לשטח אחד המחבלים שנתפס יום קודם לכן והוא קרא לחבריו, בעזרת רמקול, לצאת מהמערה ולהיכנע. בשלב זה התקדם כוח חבלנים בפיקוד דרורי, נושאים מטעני חנ"ם, במטרה לפוצץ את המערה.
במקביל לתנועת כוח דרורי ממזרח טיפסו 2 כוחות נוספים לעבר המערה משני צידיה כשהם מובילים את השבוי לעבר פתח המערה. השבוי נשלח לתוך המערה כשידיו קשורות באזיקים ויצא כשהוא מוביל אחריו מחבל פצוע שנכנע. לאחר מכן נכנס סג"מ עופר ועוד 2 חיילים לסרוק את המערה ומצאו בה 2 גופות של מחבלים, 3 רובי קלצ´ניקוב, אקדח פרבלום ורימונים. רק לאחר סריקת המערה התברר המבנה העקלקל הפנימי של המערה אשר אפשר למחבלים להסתתר אחרי הקמרונות בתוך המערה מבלי להיפגע. גם הרימונים שהושלכו, נפלו רובם בחלקה הקדמי של המערה ולא פגעו במחבלים המסתתרים.
הפצוע וגופות המחבלים הורדו לתוך ערוץ הוואדי, כאשר המחבל הבריא ממשיך לקרוא ברמקול לחבריו להניח את נשקם ולהיכנע.
לאחר מספר דקות, נתן אלוף הפיקוד הוראה להמשיך בסריקות ובחיפוש אחר המחבלים המסתתרים. את סריקת הכוכים במדרון התלול הדרומי, הוביל דרורי, כאשר חולית לוחמים נעה על שבילי עיזים, במרחק של 5 מטרים מלוחם ללוחם. התנועה הייתה איטית תוך חיפוי הדדי. לפתע זוהו עקבות נעלי פלדיום, על המדרון התלול כ-15 מטרים מזרחה מהמערה בה התגלו המחבלים. בחיפוי הכוח זחל דרורי ותפס עמדת תצפית לעבר הכוך וזיהה יד אוחזת ברובה קלצ´ניקוב. הכוח נע מעט לאחור, ודרורי ביקש מדן שומרון שתפס עמדות בצידו השני של הוואדי להנחית מכת אש לעבר הכוך. חוליית הרתק שכללה מא"ג, מקלעון וררנ"ט פתחה באש והמחבלים נקראו להיכנע.
גם מכת האש השנייה לא הביאה לכניעת המחבלים. דרורי עצר את אש הרתק זחל מעל המערה והשחיל רימון עשן אדום מפתח נסתר בתקרת המערה. תוך שניות זינקו אל מחוץ לכוך 2 מחבלים בידיים מורמות ובעקבותיהם מחבל שלישי, כולם משתעלים ונחנקים מעשן הרימון. פני המחבלים היו צבועים באבקה אדומה ועיניהם סגורות. המחבלים נכבלו ונשקם וציודם נאסף מתוך הכוך. תחקיר קצר של השבויים הביא לסיום המרדף. כל המחבלים שחדרו נהרגו או נשבו. האבידה הגדולה במרדף הייתה נפילתו של מפקד סיירת "חרוב" צביקה עופר, לוחם נועז, בעל עיטור הגבורה מקרב נוקייב בשנת 1962.
למחבלים היו 2 הרוגים ו- 6 שבויים, מתוכם 2 פצועים.
מתוך תחקיר השבויים התברר כי החוליה התכוונה להגיע לאזור ירושלים במטרה לפגוע בעת אירועי חג המולד ולהתבסס לאחר מכן בשטח יהודה ושומרון להמשך פעילות, שאמורה הייתה לכלול פגיעה במבקרים בכותל המערבי, פגיעה בתיירים בבתי מלון וחבלה במכוני מים באזור ירושלים. מתחקיר המחבלים נלמד כי הקריאות ברמקול להיכנע לא השפיעו עליהם, מאחר והבינו שמקום מסתורם עדיין לא נתגלה. המחבלים החליטו להיכנע רק לאחר שהובהר להם שמקום המסתור מצוי תחת אש אפקטיבית והם מכותרים.
בסיכום המרדף הן ברמה הפיקודית והן ברמה המטכ"לית הודגשה העבודה הטובה של צוותי המרדף שלמרות הקשיים הטופוגרפיים ותנאי מזג האוויר הקשים פעלו בצורה משולבת, תוך שימוש בחיפוי הדדי משני מדרונות הוואדי.
הרמטכ"ל מתח ביקורת על נוכחות של מפקדים בכירים כה רבים בראש הכוחות.
"העובדה שגם דן שומרון וגם צביקה היו במקום היא עובדה חמורה ובניגוד להוראות
כולל פקודות כתובות. זו הנקודה שביקשתי מגנדי לברר, מכל מקום ברור ששני
המג"דים האלה אריות ולוחמים מעולים".
הרמטכ"ל חזר והדגיש את הפקודות האוסרות על מפקדים בכירים להצטרף ולנוע בראש הכוחות, בשל המחיר הכבד והמכה המוראלית לחברה הישראלית מחד וחגיגת הניצחון בשורות הפת"ח מאידך.
"אנו ברמה הזו מתקרבים מאד לתחתית ואם בשנה או פחות משנה איבדנו 4 מפקדים
בכירים של הצנחנים:אריק, סטמפלה, צביקה, דורון וגדי, גם כן קצין חצי בכיר,
המשאבים שלנו הם רבים אבל אינם אין סופיים. ... המרדף הזה היה מרדף קשה ולולא
העובדה שפה נהרג מג"ד אני בטוח שזו הייתה יכולה להיחשב להצלחה יוצאת מן
הכלל".
