אודות סיירת חרוב

היוזמה להקמת סיירת חרוב החלה באפריל 1966.
מקים הסיירת ומפקדה הראשון היה יחזקאל (חזי) שלום. לוחמי היחידה נבחרו משורות חטיבת הצנחנים ואורגנו כמחלקת סיור ביחידת המודיעין של החטיבה. בהמשך מפקדה השני אריה צידון (צימל) הוא שהפכה מיחידה בהקמה, ליחידה מבצעית. לאחר הקמתה, פעלה הסיירת בעיקר בגבול ירדן. במלחמת ששת הימים לחמה הסיירת באזור מצפון לירושלים, רמאללה וצפונה לכיוון שכם. במלחמת ההתשה בבקעת הירדן פעלה הסיירת במשימות סיור, אך בייחוד במשימות מיוחדות שעיקרן תצפיות, מארבים חודרים מעבר לגבול ומרדפים אחר מחבלים ומסתננים באזורי יהודה ושומרון והגבול החדש עם ירדן. בתקופה זו הסיירת טופחה על ידי אלוף הפיקוד רחבעם זאבי.
באירוע חטיפת המטוס הלבנוני באוגוסט 1973, שבו מטוס בואינג 707 לבנוני נחטף על ידי אזרח לובי והונחת בנתב"ג, הוטלה משימת ההשתלטות על הסיירת, תוך העדפתה על-פני כוח מסיירת מטכ"ל. כוח בפיקוד שלום קורן, מפקד פלוגה בסיירת, פרץ פנימה והשתלט על החוטף, החמוש באקדח, ושחרר את בני הערובה. במהלך מלחמת יום הכיפורים לחמה היחידה, בפיקוד חיים אורן, בחזית הדרום. בתחילה נועדה הסיירת להשתתף ב-22 באוקטובר, כחלק מכוח מכוח מיוחד עליו פיקד מתן וילנאי, בפשיטה על פורט פואד, אולם זו בוטלה בשל כניסת הפסקת האש הראשונה לתוקפה. לאחר מכן לחמה בקרבות טיהור החיץ החקלאי ובחילוץ הצנחנים הנצורים במהלך הקרב בעיר סואץ, עד לכניסת הפסקת האש לתוקף. לאחר מלחמת יום הכיפורים כחלק מרפורמה במערך חיל הרגלים פורקו כל הסיירות הפיקודיות וכוח האדם הופנה לאיוש גדודי חי"ר. על שמה של הסיירת הוקם גדוד חרוב של חטיבת כפיר. בין אלה שפיקדו על פלוגות בסיירת ניתן למנות את יוני נתניהו, אסא קדמוני, יואב גלבר ואת שריה עופר ("יה יה").