מפקדי הסיירת
יחזקאל שלום
המפקד הראשון
סיירת חרוב – בתקופתו של חזי שלום
מונה לתפקיד ב 3 באפריל 1966
בשלהי 1965 גבר הצורך במודיעין שדה בחטיבה 35 . קמ"ן החטיבה אז(סרן יחיאל אמסלם ז"ל. נפל במלחמת ששת הימים בעזה) וסגנו (סגן – לימים אל"מ) חזי שלום החלו להרחיב את יחידת המודיעין החטיבתית אליה הופנו מש"קים מהגדודים 202 ו- 890 . כולם בוגרי מסלול שסיימו קורס מ"כים.
בתחילת 1966 , בעוד המודיעין החטיבתי עוסק בהתארגנות מחודשת והרחבת פעילויות, הורה מח"ט 35 דאז, רפול, לקמ"ן החטיבה להקים סיירת פיקודית, דוגמת "סיירת שקד" שפעלה בפיקוד דרום.
ההחלטה קבעה גם כי הסיירת תאויש ע"י אנשי חטיבה 35 ותומכי לחימה. יש הגורסים כי הרעיון הועלה ע"י ק. האג"מ הפיקודי (אריק רגב ז"ל, לימים מח"ט הבקעה, נפל ב- 1968 במהלך מרדף בבקעת הירדן, שראה בסיירת מעין "ילד טיפוחים") שהציגו בפני אלוף הפיקוד (אלוף עוזי נרקיס ז"ל) אשר הביאו לאישור הרמטכ"ל (רא"ל יצחק רבין ז"ל). ואחרים אומרים כי הרעיון הועלה ע"י הרמטכ"ל עצמו. את הקמת היחידה הטיל הקמ"ן החטיבתי על סגנו, חזי שלום (שהיה מפקד היחידה הראשון) ועל סמל עמירם עמית (שהיה הרס"פ הראשון של היחידה). הגם כי כבר פעלה ככזו מספר חודשים קודם לכן, רשמית הוקמה הסיירת באפריל 1966 . אל חזי הצטרפו שלושה קצינים (ישראל ברקאי ´בורקו´, נדב בר-אמוץ ואלי גץ שכהן גם כסמ"פ) וכעשרים וחמישה לוחמים. כולם אנשי חטיבה 35 . חלקם מתוך מאגר המש"קים שיועדו להרחבת יחידת המודיעין החטיבתית ואליהם הצטרפו מש"קים נוספים שהגיעו גם הם מהגדודים. כגורמי סיוע צורפו ליחידה אנשי קשר ואנשי רכב שהתמחו בנהיגת שטח מבצעית וטיפול ברכבי שטח. הרס"פ הראשון של היחידה היה סמ"ר עמירם עמית ואת אפסנאות היחידה ניהל סמל א. נידם (גם הוא מהדרג הלוחם).
במחצית 1966 החלה היחידה לגייס כוח אדם בקלט. מסלול הטירונות בוצע בגדודי חטיבה 35 ובסיומו, לתקופות האימונים המקצועיים השונים ובהמשך הפעילות המבצעית, שולבו מגויסים אלה כצוותים אורגאניים (מאוחר יותר מחלקות במסגרת פלוגתית) ביחידה.
כיעוד עיקרי הוטל על הסיירת לפעול במסגרת בטחון שוטף לאורך גבול ירדן שלאורך גזרת פיקוד מרכז, בדומה לפעילות סיירת שקד בדרום הארץ, אך לא רק. במסגרת משימותיה פעלה הסיירת בסיורים ומארבים הן בתוך שטח ישראל והן בשטחים שהוגדרו "מפורזים" (בהתאם ובכפוף להסכמי שביתת הנשק עם ירד). בצד כך פעלה הסיירת בביצוע תצפיות לאיסוף מודיעין שדה על פעילות הלגיון הירדני ומטרות שונות של ארגון הפת"ח שהחל לפעול מבצעית ב- 1965 . תצפיות בוצעו הן משטח ישראל והן מעבר לקו הגבול תוך ניצול העובדה כי באזורים מסוימים הגבול כלל לא סומן חד משמעית.
באותה תקופה עסקה והפעילה הסיירת שורה של אמצעי לחימה והתרעה חדשים, שפותחו ע"י רפא"ל ומו"פ ואשר טרם נמצאו ברשות יחידות אחרות בצה"ל. כמשתמשים ראשונים באמצעים אלה היו לוחמי היחידה משולבים במערך הניסויים, הפיתוח והשימוש המבצעי. בין יתר האמצעים שנחשבו אז כ"פורצי דרך" היו ה"דגן", אמצעים שונים לראיית לילה ושילובם במערכות אמל"ח, אמצעי התרעה וגילוי ועוד.
פעילויות הסיירת בוצעו ע"י חוליות בנות 2 עד 6 לוחמים בפיקוד קצין או סמל. מאוחר יותר, לאחר מלחמת ששת הימים, פעלה היחידה במסגרת צוותים בני 15-12 לוחמים בעל וותק וניסיון.
לבד מהנשק האישי – כלל אמל"ח היחידה בתחילת דרכה כלים ואמצעים עפ"י סד"כ פלוגתי. כל לוחם התאמן והגיע למיומנות בהפעלת כל אמל"ח הסיוע בו היו מצטיידים הצוותים בהתאם למשימות השונות.
מספר חודשים לאחר הקמתה הונפק סמל היחידה ונישא ע"י כל אנשיה. את הרעיון לצורתו של הסמל (זהה בצורתו אך קטן מעט בממדיו – ביחס לסמל הנישא כיום ע"י לוחמי גדוד "חרוב") הגה אחד ממשקי המודיעין של חטיבה 35 . מספר מאנשי היחידה שהיו בעלי זיקה לנושא גבשו את צורתו הסופית שהובאה לאישור הגורמים הרלוונטיים בצבא. האבטיפוס הראשון נוצר והוטבע ע"י צורף חיפאי, אביו של לוחם היחידה סמל יעקב רוזנצוויג. את המימון להפקת הסמל תרמו אנשי היחידה ע"י יום מסיק זיתים בקבוץ חצור (אורגן ע"י נדב בר-אמוץ. מקציניה הראשונים של היחידה) אשר תשלום הקיבוץ עבורו הוקדש להפקת הסמל.
חזרה
מונה לתפקיד ב 3 באפריל 1966
בשלהי 1965 גבר הצורך במודיעין שדה בחטיבה 35 . קמ"ן החטיבה אז(סרן יחיאל אמסלם ז"ל. נפל במלחמת ששת הימים בעזה) וסגנו (סגן – לימים אל"מ) חזי שלום החלו להרחיב את יחידת המודיעין החטיבתית אליה הופנו מש"קים מהגדודים 202 ו- 890 . כולם בוגרי מסלול שסיימו קורס מ"כים.
בתחילת 1966 , בעוד המודיעין החטיבתי עוסק בהתארגנות מחודשת והרחבת פעילויות, הורה מח"ט 35 דאז, רפול, לקמ"ן החטיבה להקים סיירת פיקודית, דוגמת "סיירת שקד" שפעלה בפיקוד דרום.
ההחלטה קבעה גם כי הסיירת תאויש ע"י אנשי חטיבה 35 ותומכי לחימה. יש הגורסים כי הרעיון הועלה ע"י ק. האג"מ הפיקודי (אריק רגב ז"ל, לימים מח"ט הבקעה, נפל ב- 1968 במהלך מרדף בבקעת הירדן, שראה בסיירת מעין "ילד טיפוחים") שהציגו בפני אלוף הפיקוד (אלוף עוזי נרקיס ז"ל) אשר הביאו לאישור הרמטכ"ל (רא"ל יצחק רבין ז"ל). ואחרים אומרים כי הרעיון הועלה ע"י הרמטכ"ל עצמו. את הקמת היחידה הטיל הקמ"ן החטיבתי על סגנו, חזי שלום (שהיה מפקד היחידה הראשון) ועל סמל עמירם עמית (שהיה הרס"פ הראשון של היחידה). הגם כי כבר פעלה ככזו מספר חודשים קודם לכן, רשמית הוקמה הסיירת באפריל 1966 . אל חזי הצטרפו שלושה קצינים (ישראל ברקאי ´בורקו´, נדב בר-אמוץ ואלי גץ שכהן גם כסמ"פ) וכעשרים וחמישה לוחמים. כולם אנשי חטיבה 35 . חלקם מתוך מאגר המש"קים שיועדו להרחבת יחידת המודיעין החטיבתית ואליהם הצטרפו מש"קים נוספים שהגיעו גם הם מהגדודים. כגורמי סיוע צורפו ליחידה אנשי קשר ואנשי רכב שהתמחו בנהיגת שטח מבצעית וטיפול ברכבי שטח. הרס"פ הראשון של היחידה היה סמ"ר עמירם עמית ואת אפסנאות היחידה ניהל סמל א. נידם (גם הוא מהדרג הלוחם).
במחצית 1966 החלה היחידה לגייס כוח אדם בקלט. מסלול הטירונות בוצע בגדודי חטיבה 35 ובסיומו, לתקופות האימונים המקצועיים השונים ובהמשך הפעילות המבצעית, שולבו מגויסים אלה כצוותים אורגאניים (מאוחר יותר מחלקות במסגרת פלוגתית) ביחידה.
כיעוד עיקרי הוטל על הסיירת לפעול במסגרת בטחון שוטף לאורך גבול ירדן שלאורך גזרת פיקוד מרכז, בדומה לפעילות סיירת שקד בדרום הארץ, אך לא רק. במסגרת משימותיה פעלה הסיירת בסיורים ומארבים הן בתוך שטח ישראל והן בשטחים שהוגדרו "מפורזים" (בהתאם ובכפוף להסכמי שביתת הנשק עם ירד). בצד כך פעלה הסיירת בביצוע תצפיות לאיסוף מודיעין שדה על פעילות הלגיון הירדני ומטרות שונות של ארגון הפת"ח שהחל לפעול מבצעית ב- 1965 . תצפיות בוצעו הן משטח ישראל והן מעבר לקו הגבול תוך ניצול העובדה כי באזורים מסוימים הגבול כלל לא סומן חד משמעית.
באותה תקופה עסקה והפעילה הסיירת שורה של אמצעי לחימה והתרעה חדשים, שפותחו ע"י רפא"ל ומו"פ ואשר טרם נמצאו ברשות יחידות אחרות בצה"ל. כמשתמשים ראשונים באמצעים אלה היו לוחמי היחידה משולבים במערך הניסויים, הפיתוח והשימוש המבצעי. בין יתר האמצעים שנחשבו אז כ"פורצי דרך" היו ה"דגן", אמצעים שונים לראיית לילה ושילובם במערכות אמל"ח, אמצעי התרעה וגילוי ועוד.
פעילויות הסיירת בוצעו ע"י חוליות בנות 2 עד 6 לוחמים בפיקוד קצין או סמל. מאוחר יותר, לאחר מלחמת ששת הימים, פעלה היחידה במסגרת צוותים בני 15-12 לוחמים בעל וותק וניסיון.
לבד מהנשק האישי – כלל אמל"ח היחידה בתחילת דרכה כלים ואמצעים עפ"י סד"כ פלוגתי. כל לוחם התאמן והגיע למיומנות בהפעלת כל אמל"ח הסיוע בו היו מצטיידים הצוותים בהתאם למשימות השונות.
מספר חודשים לאחר הקמתה הונפק סמל היחידה ונישא ע"י כל אנשיה. את הרעיון לצורתו של הסמל (זהה בצורתו אך קטן מעט בממדיו – ביחס לסמל הנישא כיום ע"י לוחמי גדוד "חרוב") הגה אחד ממשקי המודיעין של חטיבה 35 . מספר מאנשי היחידה שהיו בעלי זיקה לנושא גבשו את צורתו הסופית שהובאה לאישור הגורמים הרלוונטיים בצבא. האבטיפוס הראשון נוצר והוטבע ע"י צורף חיפאי, אביו של לוחם היחידה סמל יעקב רוזנצוויג. את המימון להפקת הסמל תרמו אנשי היחידה ע"י יום מסיק זיתים בקבוץ חצור (אורגן ע"י נדב בר-אמוץ. מקציניה הראשונים של היחידה) אשר תשלום הקיבוץ עבורו הוקדש להפקת הסמל.
