מפקדי הסיירת
יהודה בר
ממאמרו של ד"ר זאב דרורי
תקופת יהודה בר
באוגוסט 1970 סיים קולר את תפקידו וסא"ל יהודה בר ("י. ב.") קיבל את הפיקוד על היחידה. יהודה בר הגיע ל-"חרוב" בשלהי תקופת המרדפים.
הסיירת עסקה בשילוב מערכות המכ"מ – "הקשתות" בפעילות המבצעית. התמחתה בשיתוף פעולה בין ה-"קשתות" לבין מארבי ה-"דגן" ופיתחה את התרגולות המבצעיות לשת"פ בין ה-"קשתות" לכוחות חודרים מעבר לגבול. כשכוח חצה את הירדן , ה-"קשת" ליוותה אותו, סייעה בהכוונה והתריעה על כוחות אויב.
יהודה בר היה מפקד היחידה עד שנת 1972 ובתקופתו היו 3 היתקלויות של מארבי "דגן" ונערכו 5-6 מרדפים כשהכישלון היחידי ביניהן אירע ב-7 ביולי1971. חוליית מחבלים נעזרה בפרדות, דבר שהקשה על גילוי העקבות. החוליה חצתה ליד הישוב פצאל ונשארה בסמוך למקום החצייה כאשר אנשיה מסתתרים בסבך הצמחייה. הגששים הבחינו בעקבות הפרדות רק במאוחר והחוליה הצליחה לחדור. המחבלים ביקשו להגיע לקרבת נמל התעופה בן-גוריון ולירות טילי קטיושה על השדה. החוליה טעתה ושגרה 4 טילים לפתח תקווה. 4 אזרחים נהרגו ו-16 נפצעו. בדרכה חזרה עלתה החוליה על מארב של הנח"ל וחוסלה.
אחרון המרדפים לפני "ספטמבר השחור", נערך אחרי 14 מחבלים ששמותיהם היו ידועים לשב"כ. "סגרנו עליהם מתחת לפצאל. הם הסתתרו במערה שבוואדי. הסמג"ד שייקה ארז שהיה דובר ערבית קרא בשמות המחבלים ושכנע אותם להיכנע.
בשנת 70/71 סרקה סיירת "חרוב" 13 פעמים בשפכי הנחלים בגדה המזרחית של ים המלח. בכל פעולה השתתפו כ-30 לוחמים שהוטסו ב-3 מטוסי "בל", או הושטו ב-2 "צרעות" ו-4-6 סירות גומי.
יהודה בר מפקד סיירת "חרוב" בסיום הלחימה בבקעת הירדן באותה עת מסכם ואומר:
"לקח זמן רב לצה"ל להבין את חשיבות היחידות המיוחדות – המרחביות – יחידות
הבט"ש. כאשר גדוד 890 של הצנחנים ירד לבקעה [י.ב. היה סמג"ד 890 קודם
לקבלת הפיקוד על "חרוב"], הייתה לנו עקומת הלמידה שלנו. היה לנו תשלום
בהרוגים ופצועים, בתקלות מבצעיות וכשלון באיתור חוליות שחדרו. ב-"חרוב" כאשר
דיברתי עם המפקדים, קצינים וחיילים, לא הייתי זקוק למפת קוד. דיברנו על ה-´שיח
השרוף´, על ´עץ השיטה בעיקול הוואדי´ והכול הכירו והבינו במה מדובר. הכרות עם
השטח היא בסיס חשוב ללחימה מסוג זה. כל נושא תרגולות הבט"ש: המרדף, מארבי
ה"דגן", סיורי הבוקר והלילה, התצפיות החודרות, פעילות ה-"חייץ" והפשיטות על
בסיסי המחבלים ממזרח לים המלח היו לחם חוקה של סיירת "חרוב". כמות הנפגעים
המועטה של סיירת "חרוב" באותם שנים מצביע על מקצועיות, ניסיון מבצעי והפקת
הלקחים של היחידה".
בתקופת יהודה בר כמפקד היחידה כמעט ולא היו נפגעים בקרב לוחמי "חרוב".
היחידה רכשה במהלך אותן שנים יוקרה וכבוד מקצועי גם בשורות הצבא וגם בציבור הרחב. למרות שיועדה לפעילות הבט"ש, כונתה בשם "סיירת חרוב" , זכתה לתג יחידה ומסלול גיוס התנדבותי אוטונומי וצוידה במיטב הנשק והחימוש של פיקוד המרכז.
השיר "יש לי אהוב בסיירת חרוב", של להקת פיקוד המרכז הוציא ליחידה מוניטין בציבור הרחב ושמה הלך לפני בקרב בני הנוער העומדים בפני גיוס. לחטיבת הצנחנים נוצרה תחרות אמיתית בבסיס הקליטה והמיון על נפשם של הצעירים המתגייסים.
חזרה
תקופת יהודה בר
באוגוסט 1970 סיים קולר את תפקידו וסא"ל יהודה בר ("י. ב.") קיבל את הפיקוד על היחידה. יהודה בר הגיע ל-"חרוב" בשלהי תקופת המרדפים.
הסיירת עסקה בשילוב מערכות המכ"מ – "הקשתות" בפעילות המבצעית. התמחתה בשיתוף פעולה בין ה-"קשתות" לבין מארבי ה-"דגן" ופיתחה את התרגולות המבצעיות לשת"פ בין ה-"קשתות" לכוחות חודרים מעבר לגבול. כשכוח חצה את הירדן , ה-"קשת" ליוותה אותו, סייעה בהכוונה והתריעה על כוחות אויב.
יהודה בר היה מפקד היחידה עד שנת 1972 ובתקופתו היו 3 היתקלויות של מארבי "דגן" ונערכו 5-6 מרדפים כשהכישלון היחידי ביניהן אירע ב-7 ביולי1971. חוליית מחבלים נעזרה בפרדות, דבר שהקשה על גילוי העקבות. החוליה חצתה ליד הישוב פצאל ונשארה בסמוך למקום החצייה כאשר אנשיה מסתתרים בסבך הצמחייה. הגששים הבחינו בעקבות הפרדות רק במאוחר והחוליה הצליחה לחדור. המחבלים ביקשו להגיע לקרבת נמל התעופה בן-גוריון ולירות טילי קטיושה על השדה. החוליה טעתה ושגרה 4 טילים לפתח תקווה. 4 אזרחים נהרגו ו-16 נפצעו. בדרכה חזרה עלתה החוליה על מארב של הנח"ל וחוסלה.
אחרון המרדפים לפני "ספטמבר השחור", נערך אחרי 14 מחבלים ששמותיהם היו ידועים לשב"כ. "סגרנו עליהם מתחת לפצאל. הם הסתתרו במערה שבוואדי. הסמג"ד שייקה ארז שהיה דובר ערבית קרא בשמות המחבלים ושכנע אותם להיכנע.
בשנת 70/71 סרקה סיירת "חרוב" 13 פעמים בשפכי הנחלים בגדה המזרחית של ים המלח. בכל פעולה השתתפו כ-30 לוחמים שהוטסו ב-3 מטוסי "בל", או הושטו ב-2 "צרעות" ו-4-6 סירות גומי.
יהודה בר מפקד סיירת "חרוב" בסיום הלחימה בבקעת הירדן באותה עת מסכם ואומר:
"לקח זמן רב לצה"ל להבין את חשיבות היחידות המיוחדות – המרחביות – יחידות
הבט"ש. כאשר גדוד 890 של הצנחנים ירד לבקעה [י.ב. היה סמג"ד 890 קודם
לקבלת הפיקוד על "חרוב"], הייתה לנו עקומת הלמידה שלנו. היה לנו תשלום
בהרוגים ופצועים, בתקלות מבצעיות וכשלון באיתור חוליות שחדרו. ב-"חרוב" כאשר
דיברתי עם המפקדים, קצינים וחיילים, לא הייתי זקוק למפת קוד. דיברנו על ה-´שיח
השרוף´, על ´עץ השיטה בעיקול הוואדי´ והכול הכירו והבינו במה מדובר. הכרות עם
השטח היא בסיס חשוב ללחימה מסוג זה. כל נושא תרגולות הבט"ש: המרדף, מארבי
ה"דגן", סיורי הבוקר והלילה, התצפיות החודרות, פעילות ה-"חייץ" והפשיטות על
בסיסי המחבלים ממזרח לים המלח היו לחם חוקה של סיירת "חרוב". כמות הנפגעים
המועטה של סיירת "חרוב" באותם שנים מצביע על מקצועיות, ניסיון מבצעי והפקת
הלקחים של היחידה".
בתקופת יהודה בר כמפקד היחידה כמעט ולא היו נפגעים בקרב לוחמי "חרוב".
היחידה רכשה במהלך אותן שנים יוקרה וכבוד מקצועי גם בשורות הצבא וגם בציבור הרחב. למרות שיועדה לפעילות הבט"ש, כונתה בשם "סיירת חרוב" , זכתה לתג יחידה ומסלול גיוס התנדבותי אוטונומי וצוידה במיטב הנשק והחימוש של פיקוד המרכז.
השיר "יש לי אהוב בסיירת חרוב", של להקת פיקוד המרכז הוציא ליחידה מוניטין בציבור הרחב ושמה הלך לפני בקרב בני הנוער העומדים בפני גיוס. לחטיבת הצנחנים נוצרה תחרות אמיתית בבסיס הקליטה והמיון על נפשם של הצעירים המתגייסים.
